כרם עתאמלה בע"מ נ' מאג'יק בניה ושירותים בע"מ ואח'

החלטה

1.עסקינן בתביעה כספית, בסדר דין מקוצר, על סך 495,815 ₪.

התובעת הינה חברה בע"מ אשר עוסקת בין היתר במכירת מוצרי דלק. הנתבעת 1 הינה חברה אשר רכשה בהתאם לכתב התביעה מוצרי דלק מהתובעת, והנתבע מס' 2 ערב להתחייבויות הנתבעת 1 כלפי התובעת.

2.התביעה מבוססת בין היתר על הסכם התקשרות מיום 25.7.07 עליו חתומים הנתבעים וכן על כתב ערבות מטעם הנתבע מס' 2, על חשבוניות מס אשר הונפקו מטעם התובעת לנתבעת מס' 1 בגין אספקת דלקים, וכן על שיקים שהונפקו לתובעת וחוללו ועל שיקים עתידיים אשר לא הוצגו לפירעון נכון ליום הגשת התביעה, ולבסוף על שטר חוב החתום לכאורה על ידי הנתבע מס' 2.

3.הנתבעים הגישו בקשה למחיקת כותרת, אשר נדחתה בהתאם להחלטתי מיום 4.12.08, ולחילופין בקשה למתן רשות להתגונן (להלן: הבקשה).

במסגרת הבקשה נטען כי:

* בהסכם ההתקשרות לא צוין כלל מחיר.

* לא צורפו תעודות משלוח המעידות על ביצוע אספקה אם בכלל.

* בחשבוניות לא צוינה יחידת הכמות.

* השיקים שניתנו לתובעת מראש ניתנו על החלק, וכי למעט חתימתו של הנתבע 2 עליהם,

יתר הכתוב על גבם לא נכתב ע"י הנתבעים.

* הנתבעים לא קיבלו דלקים בחודשים אוגוסט עד נובמבר 2007, מלבד סכום זניח של

כ- 23,000 ₪.

* התברר לנתבעים כי האספקות שנטען כי סופקו להם, בפועל לא סופקו להם, וכי התובעת

הונתה אותם.

4.בדיון האחרון שהתקיים בתיק זה, הודיע ב"כ התובעת כי הוא מוותר על חקירת מנהל הנתבעת 1 שהוא נתבע מס' 2, וכי הוא מבקש כי תינתן החלטה בבקשה למתן רשות להתגונן על סמך דיון קודם שהתנהל בעניין הבקשה לביטול העיקולים הזמניים.

5.כאן המקום להזכיר את הילכת ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מה (3), 188, שם נקבע בעמ' 199-200:

"כלל גדול הוא כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב להכבד ולהיכנס לפרטי הענין שעליו מבוססת הגנתו. טענה סתמית "אינני חייב" אינה מספקת ואינה מזכה ברשות להגן... טענה סתמית "אינני חייב" אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות, אלא מסקנה משפטית וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה."

(ראו גם ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז (5), 133, עמ' 138-139 וכן בש"א 216/89 אברהמי ובניו חב' לבניין נ' בנק המזרחי, פ"ד מג (2), 172, עמ' 175-176).

כך גם נכתב בספרו של המלומד דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, בעמוד 202: